אהבל (أهبل) בערבית זה טיפש, שוטה — מילולית מי שהשכל שלו חלש, מהשורש ה-ב-ל שנותן גם את هبل (הַבַּל), שטויות. הפעם המשמעות עברה לעברית כמו שהיא; מה שהתחלף הוא המשקל: בעברית זו עקיצה קלה, ובערבית עלבון של ממש, שרק בין חברים קרובים נשמע כצחוק.
מה זה באמת, ואיך ישראלים משתמשים בזה
בערבית: טיפש, שוטה — מי שהשכל שלו חלש בעברית: בעברית אהבל זה טיפש בקטנה — "אל תהיה אהבל" — כמעט חיבה. בערבית أهبل היא עלבון שמדבר על השכל, ומה שקובע אם הוא עוקץ או מצחיק זה רק מי אומר למי.
הפועל استهبل (אִסְתַהְבַּל) = לעשות את עצמו טיפש: بيستهبل — הוא עושה את עצמו.
הטעות שישראלים עושים
לזרוק "יא אהבל" על מישהו שלא מכירים, כמו שבעברית זורקים בצחוק. בערבית أهبل היא עלבון של ממש — המילה אומרת שהשכל שלו חלש — ובין זרים היא פותחת ריב. בין חברים קרובים היא צחוק, וזה כל ההבדל: מי מולכם. ולנקבה זה هبلة (הַבְּלֶה), לא "אהבלה".