חראם (حرام) בערבית זה "אסור" — מה שהדת אוסרת, ההפך מ-حلال. אבל ביום-יום המילה חיה בעיקר בשני מובנים רכים: "חבל" (حرام على المصاري, חבל על הכסף) ו"מסכן" (حرام، الولد تعبان). לשם נדדה גם העברית הישראלית: "חראם על הזמן" זו בדיוק הערבית, בלי הדת.
מה זה באמת, ואיך ישראלים משתמשים בזה
בערבית: אסור (על פי הדת); וביום-יום: חבל, מסכן בעברית: בעברית חראם זה "חבל" — חראם על הזמן, חראם על הכסף — בעיקר על משהו שהלך לחינם. בערבית حرام זה קודם כול "אסור" לפי הדת, ההפך מ-حلال; אבל ביום-יום זה גם בדיוק המובן הישראלי (حرام على المصاري, חבל על הכסף), וגם "מסכן": حرام، الولد تعبان.
דוגמאות במשפט
حرام عليك تحكي هيك
חַרַאם עַלֵיכּ תִחְכִּי הֵיכּ
לא יפה מצדך לדבר ככה
حرام على المصاري
חַרַאם עַלַא לְמַצַארִי
חבל על הכסף
حرام، الولد تعبان كتير
חַרַאם, אֶל-וַלַד תַעְבַּאן כְּתִיר
מסכן, הילד עייף מאוד
צורות ושימושים נפוצים
אסור (על פי הדת)
حرام
חַרַאם
מותר
حلال
חַלַאל
חבל עליך / לא יפה מצדך
حرام عليك
חַרַאם עַלֵיכּ
מסכן
مسكين
מִסְכִּין
טיפ
ההפך: حلال (חַלַאל). حرام عليك = "לא יפה מצדך" או "חבל עליך", לפי הטון.
הטעות שישראלים עושים
לחשוב ש-حرام זה תמיד "חבל". כש-حرام عليك נאמר בכעס זה "איך אתה לא מתבייש", ולא "חבל עליך". ובהגייה: ח גרונית עמוקה ו-ר מתגלגלת — חַרַאם, לא "כראם".