יא אללה (يا الله) בערבית זה מילולית "הו אלוהים" — ובדיבור: פליאה ("יא אללה, איזה יופי"), אנחה כשקמים מהכיסא, ותנופה רגע לפני שזזים. ממנה נולדה גם יאללה — يا الله שנאמרת מהר נהייתה يلّا — ובעוד שבעברית נשאר בעיקר ה"וואו", בערבית שומעים אותה בכל מצב רוח.
מה זה באמת, ואיך ישראלים משתמשים בזה
בערבית: "הו אלוהים" — אנחה, פליאה, או תנופה לקום בעברית: בעברית יא אללה זה "וואו" או "אוי לא" — קריאת פליאה ותו לא. בערבית يا الله היא גם אנחה של מאמץ, בקשה שקטה, ואמא של יאללה: يا الله שנאמרת מהר נהייתה يلّا, "קדימה".
דוגמאות במשפט
يا الله شو هالحرّ اليوم
יַא אַללָّה שׁוּ הַ-לְחַרּ אֶל-יוֹם
אלוהים, איזה חום היום
يا الله، خلّينا نقوم
יַא אַללָّה, חַ'לִּינַא נְאוּם
יאללה, בואו נקום
يا الله، كل هاد إنت عملته؟
יַא אַללָّה, כֻּל הַאד אִנְתֶ עְמִלְתוֹ?
וואו, את כל זה אתה עשית?
צורות ושימושים נפוצים
יאללה, קדימה (הצורה המקוצרת)
يلّا
יַלַّא
אלוהים, איזה… (פליאה)
يا الله
יַא אַללָّה
אם ירצה השם (על העתיד)
إن شاء الله
אִנְשַׁאללָّה
יופי, כל הכבוד (על דבר טוב)
ما شاء الله
מַאשַׁאללָّה
טיפ
יאללה (يلّا) היא בסך הכול يا الله שנאמרת מהר. שתי המילים, אותו מקור.
הטעות שישראלים עושים
להגיד "יא אללה" רק כ"וואו". בערבית يا الله היא גם אנחה — מה שיוצא מהפה כשקמים מהכיסא או מרימים משהו כבד — וגם התחלה של תנועה: ממנה נולד يلّا. ובהגייה: אחרי يا ה-ل של الله כבדה ועמוקה, והטעם בסוף המילה (אַללָّה), לא בהתחלה כמו בעברית.