عسل הוא דבש בערבית, והוא מגיע הרבה מעבר לצנצנת. תשמעו אותו בארוחת הבוקר, בתה עם לימון כשכואב הגרון, ובמחמאה מתוקה: هاد الولد عسل, "הילד הזה מתוק". והוא בלב אחד הפתגמים הכי מוכרים: يوم عسل ويوم بصل, "יום דבש ויום בצל", כלומר החיים עולים ויורדים, פעם מתוק ופעם חריף. בדף הזה תלמדו את הפתגם עם התעתיק, את כינוי החיבה, ואיך ממליצים למישהו על תה עם דבש.
דוגמאות במשפט
بتحبّ الشاي مع عسل؟
בִּתְחִבּ אֶ-שַּׁאי מַע עַסַל?
אתה אוהב תה עם דבש?
يوم عسل ويوم بصل
יוֹם עַסַל וּיוֹם בַּצַל
יום דבש ויום בצל (פעם טוב, פעם פחות)
هاد الولد عسل
הַאד אֶל-וַלַד עַסַל
הילד הזה מתוק
צורות ושימושים נפוצים
דבש
عسل
עַסַל
מתוק (כינוי חיבה)
يا عسل
יַא עַסַל
בצל
بصل
בַּצַל
ריבה
مربّى
מְרַבַּא
טיפ
זה גם כינוי חיבה: يا عسل (יַא עַסַל), "מתוק". והפתגם הידוע: يوم عسل ويوم بصل, יום דבש ויום בצל.
הטעות שישראלים עושים
לשמוע את הפתגם ולא להבין את החצי השני. بصل (בַּצַל) הוא בצל, ולכן הפתגם הוא "יום דבש ויום בצל": יום מתוק ויום שבוכים ממנו. וטעות שנייה: להגיד يا عسل לכל אחד. זה כינוי חם, למשפחה, לחברים טובים ולילדים.