Yalla · יאללה3 שפות. מדינה אחת. סוף סוף מבינים את כולם.בשוק
ערבית מדוברת בשוק: אַדֵّיש חַאּוֹ, עַ׳אלִי, נַזִّלְלִי שְוַי — קנייה אחת, מיקוח אחד, וכל המשפטים שביניהם
בשוק לא צריך ערבית טובה, צריך עשרה משפטים נכונים. אַדֵّיש חַאּוֹ? (כמה זה עולה?), עַ׳אלִי! (יקר!), נַזִّלְלִי שְוַי (תוריד לי קצת), חַ׳לַץ, בַּאחֹ׳ד (סגור, אני לוקח). מי שאומר אותם בחיוך מקבל מחיר אחר, וגם שיחה.
בדף הזה כל המסלול: הברכה בכניסה, השאלה על המחיר, המיקוח (ומתי לא מתמקחים), הבחירה, התשלום והברכה ביציאה, בערבית של השוק בנצרת, בעכו וברמלה, עם תעתיק באותיות עבריות.
قديش حقو؟ — אַדֵّיש חַאּוֹ? — כמה זה עולה? · על נקבה: אַדֵّיש חַאּהַא?
قديش الكيلو؟ — אַדֵّיש אֶלְכִּילוֹ? — כמה הקילו?
عشرة شيكل — עַשַרַה שֵיקֶל — עשרה שקלים · خمسطعش — חַ׳מִסְטַעֶש — חמש-עשרה · عشرين — עִשְרִין — עשרים
نص كيلو — נֻץּ כִּילוֹ — חצי קילו · كيلو ونص — כִּילוֹ וּנֻץּ — קילו וחצי
كل واحد؟ — כֻּלּ וַאחַד? — כל אחד? (כשלא ברור אם המחיר ליחידה)
יקר, זול, ומיקוח בלי להעליב
"יקר" הוא עַ׳אלִי (غالي), "זול" רְחִ׳יץ (رخيص). המיקוח בשוק הוא משחק, ויש לו חוקים: מחייכים, לא מזלזלים בסחורה, ולא מתמקחים במכולת או בסופר. פותחים ב-עַ׳אלִי כְּתִיר!, ממשיכים ב-נַזִّלְלִי שְוַי (תוריד לי קצת), ושואלים אַאחֶ׳ר כַּלַאם? (המילה האחרונה? כלומר: מחיר סופי?).
אם המוכר לא זז, יש שתי דרכים מנומסות לצאת: בַּפַכֶּّר (אחשוב על זה), או מַעְלֵיש, שֻׁכְּרַן. ואם הוא יורד, סוגרים מיד: חַ׳לַץ, בַּאחֹ׳ד.
بفكّر — בַּפַכֶּّר — אחשוב על זה · ما بدّي — מַא בִּדִّי — אני לא רוצה
לוקחים: בִּדִّי, אַעְטִינִי, חַ׳לַץ בַּאחֹ׳ד
"אני רוצה" הוא בִּדִّי, ו"תן לי" אַעְטִינִי. אחרי המילה באה הכמות: כִּילוֹ, נֻץּ כִּילוֹ, תְנֵין (שניים). כשגומרים אומרים בַּס הֵיכּ (זהו, זה הכול), וכשרוצים עוד: כַּמַאן שְוַי.
וסימן של קונה ותיק: אַחְ׳תַארְלִי (תבחר לי). המוכר בוחר את הטובים ביותר, כי הוא יודע שתחזרו.
بدّي كيلو بندورة — בִּדִّי כִּילוֹ בַּנַדוֹרַה — אני רוצה קילו עגבניות
أعطيني نص كيلو — אַעְטִינִי נֻץּ כִּילוֹ — תן לי חצי קילו
اختارلي — אַחְ׳תַארְלִי — תבחר לי (את הטובים)
كمان شوي — כַּמַאן שְוַי — עוד קצת · بكفّي — בִּכַּפִّי — מספיק
מודים ב-שֻׁכְּרַן, או יפה יותר: יִסְלַמוּ (שיהיו ידיך שלמות). למי שעובד אומרים יַעְטִיכּ אֶלְעַאפְיֶה (שאלוהים ייתן לך בריאות), והתשובה היא אַללָּה יְעַאפִיכּ. ואז מַע אסַّלַאמֵה.
אַדֵّיש חַאּוֹ? (قديش حقو). אַדֵّיש = כמה, חַאּוֹ = המחיר שלו. על משהו במשקל: אַדֵّיש אֶלְכִּילוֹ? ועל הכול ביחד: אַדֵّיש אֶלְכֻּלּ?
איך אומרים יקר בערבית?
עַ׳אלִי (غالي), עם ע׳ גרונית כמו ר צרפתית. יקר מאוד: עַ׳אלִי כְּתִיר. זול: רְחִ׳יץ (رخيص).
איך מבקשים הנחה בערבית?
נַזִّלְלִי שְוַי (תוריד לי קצת), ואז אַאחֶ׳ר כַּלַאם? (מחיר סופי?). אם רוצים לנקוב מחיר: חַ׳לִّיהַא בְּעַשַרַה, תעשה את זה בעשר. תמיד בחיוך, ואף פעם לא בסופר.
איך אומרים אני לוקח בערבית?
חַ׳לַץ, בַּאחֹ׳ד (خلص باخد): סגור, אני לוקח. אני רוצה: בִּדִّי. תן לי: אַעְטִינִי. זהו, זה הכול: בַּס הֵיכּ.
איך אומרים עודף בערבית?
פְרַאטַה (فراطة) הוא כסף קטן או עודף: מַעַכּ פְרַאטַה? = יש לך עודף? ו"העודף שלך": אֶלְבַּאאִי אִלַכּ. כסף בכלל: מַצַّארִי.
מה עונים על יַעְטִיכּ אֶלְעַאפְיֶה?
אַללָּה יְעַאפִיכּ (الله يعافيك). יַעְטִיכּ אֶלְעַאפְיֶה אומרים לכל מי שעובד, ממוכר עד נהג, ופירושו "שאלוהים ייתן לך בריאות".