משפחה בערבית מדוברת: אבא, אמא, אח, אחות, סבא, סבתא, ואיך באמת פונים לכל אחד

"איך אומרים אבא בערבית?" בַּאבַּא. זו התשובה הקצרה, וכמעט כל ילד יודע אותה. התשובה הארוכה מעניינת יותר: לכל בן משפחה יש בערבית מדוברת שתי צורות, איך קוראים לו בפנים ואיך מדברים עליו.

בדף הזה כל המשפחה בפלסטינית של כאן: הורים, אחים, סבים, ילדים, בני זוג ודודים, עם תעתיק בעברית, שתי הסיומות שהופכות "אח" ל"אח שלי" ו"אח שלך", ולמה אנשים זרים ברחוב קוראים לכם "דוד".

אבא ואמא: בַּאבַּא, מַאמַא, ואַבּוּי, אִמִّי

בפנייה ישירה אומרים בַּאבַּא (بابا) ו-מַאמַא (ماما), בכל גיל; גם גבר בן חמישים קורא כך לאמו. כשמדברים על ההורים נכנסת הצורה עם סיומת השייכות: אַבּוּי (أبوي, אבא שלי) ו-אִמִّי (إمي, אמא שלי).

ומשהו שמפתיע ישראלים: אבא ערבי קורא לילד הקטן שלו "בַּאבַּא", ואמא קוראת לבת "מַאמַא". זו לא טעות, זו מילת חיבה שמוחזרת כלפי מטה, וקיימת גם אצל סבים.

• بابا — בַּאבַּא — אבא, בפנייה · أبوي — אַבּוּי — אבא שלי · أبوك — אַבּוּכּ — אבא שלך
• ماما — מַאמַא — אמא, בפנייה · إمي — אִמִّי — אמא שלי · إمك — אִמַّכּ — אמא שלך
• الأهل — אֶלְאַהֶל — ההורים, המשפחה · أهلي — אַהְלִי — ההורים שלי
• سلملي على أهلك — סַלֶّמְלִי עַלַא אַהְלַכּ — מסור דרישת שלום למשפחה. הנימוס שסוגר כמעט כל שיחה

אח ואחות: אַח׳וּי, אֻחְ׳תִי

"אח" הוא אַח׳ (أخ) ו"אחות" אֻחְ׳ת (أخت), כמעט כמו בעברית, רק עם ח' גרונית עמוקה. אבל אף אחד לא אומר אותן לבד, תמיד עם סיומת: "אח שלי" הוא אַח׳וּי (أخوي), ואצל חלק מהדוברים אַחִ׳י. "אחותי" היא אֻחְ׳תִי (أختي).

• أخوي — אַח׳וּי — אח שלי · أخوك — אַח׳וּכּ — אח שלך, לגבר · أخوكي — אַח׳וּכִּי — אח שלך, לאישה
• أختي — אֻחְ׳תִי — אחותי · أختك — אֻחְ׳תַכּ — אחותך
• إخوة — אִחְ׳וֶה — אחים · خوات — חַ׳וַאת — אחיות
• الكبير — אֶלְכְּבִּיר — הגדול, הבכור · الزغير — אֶ-זְّעִ׳יר — הקטן, הצעיר
• يا أخي — יַא אַחִ׳י — "אחי", גם לחבר שהוא לא אח. משם הגיע ה"אחי" הישראלי

סבא וסבתא: סִידִי, סִתִّי, וגם גִ׳דּוֹ, תֵיתַא

לסבא וסבתא יש שתי מערכות של מילים, ושתיהן נשמעות כאן. המסורתית: סִידִי (سيدي, מילולית "אדוני") ו-סִתִّי (ستّي, "גבירתי"). והעירונית, החמה: גִ׳דּוֹ (جدّو) ו-תֵיתַא (تيتا). אין נכון ולא נכון, זה תלוי במשפחה, ומי ששומע את המילה מבין מאיזה בית הגיע הדובר.

• سيدي — סִידִי — סבא · ستّي — סִתִّי — סבתא. הצורה המסורתית
• جدّو — גִ׳דּוֹ — סבא · تيتا — תֵיתַא — סבתא. הצורה העירונית, ומה שרוב הילדים אומרים היום
• جدّي / جدّتي — גִ׳דִّי / גִ׳דְּתִי — סבי / סבתי, כשמדברים עליהם
• حفيد / حفيدة — חַפִיד / חַפִידֶה — נכד / נכדה

ילדים, בעל ואישה: אִבְּנִי, בִּנְתִי, ג׳וֹזִי, מַרְתִי

"בן" הוא אִבֶּן (إبن) ו"בת" בִּנְת (بنت), שתיהן קרובות לעברית. עם סיומת: אִבְּנִי (בני) ו-בִּנְתִי (בתי). "ילדים" בכלליות: וְלַאד (ولاد). "יש לך ילדים?": עִנְדַכּ וְלַאד?

"בעל" הוא ג׳וֹז (جوز), ו"בעלי" ג׳וֹזִי. "אישה" במובן של רעיה היא מַרַה (مرة), ו"אשתי" מַרְתִי (مرتي). מול זרים מנומס יותר לשאול על אֶלְמַדַאם (المدام), "הגברת", ולא "מַרְתַכּ".

• إبني — אִבְּנִי — הבן שלי · بنتي — בִּנְתִי — הבת שלי · ولادي — וְלַאדִי — הילדים שלי
• جوزي — ג׳וֹזִי — בעלי · جوزك — ג׳וֹזֶכּ — בעלך
• مرتي — מַרְתִי — אשתי · مرتك — מַרְתַכּ — אשתך · المدام — אֶלְמַדַאם — "הגברת", הדרך המנומסת לשאול על האישה
• خطيبي / خطيبتي — חַ׳טִיבִּי / חַ׳טִיבְּתִי — הארוס שלי / הארוסה שלי
• صاحبي — צַאחְבִּי — חבר שלי · صاحبتي — צַאחְבְּתִי — חברה שלי, ובהקשר זוגי גם "החברה שלי"

דוד ודודה, ולמה זרים קוראים לכם עַמִّי

בערבית מבדילים בין הצד של אבא לצד של אמא. אח של אבא הוא עַםّ (عمّ) ואחותו עַמֶّה (عمّة); אח של אמא הוא חַ׳אל (خال) ואחותה חַ׳אלֶה (خالة). בעברית "דוד" אחד מכסה הכול; בערבית זה מידע שאומרים בכל פעם.

ומכאן ההפתעה השנייה של הדף: יַא עַמִّי ו-יַא חַ׳אלְתִי נאמרים גם לזרים גמורים. נהג שקורא לגבר מבוגר "עַמִّי", מוכר שאומר לאישה מבוגרת "חַ׳אלְתִי", זו דרך של כבוד וחום, לא בלבול. אם מישהו ברחוב קורא לכם ככה, הוא לא חושב שאתם קרובי משפחה. הוא מנומס.

• عمّي — עַמִّי — דוד שלי, מצד אבא · عمتي — עַמְّתִי — דודה שלי, מצד אבא
• خالي — חַ׳אלִי — דוד שלי, מצד אמא · خالتي — חַ׳אלְתִי — דודה שלי, מצד אמא
• إبن عمّي — אִבֶּן עַמִّי — בן דוד · بنت خالتي — בִּנְת חַ׳אלְתִי — בת דודה, מצד אמא
• يا عمّي — יַא עַמִّי — "דוד", לגבר מבוגר זר · يا خالتي — יַא חַ׳אלְתִי — "דודה", לאישה מבוגרת זרה

יַא ושתי הסיומות: כל מה שצריך כדי לפנות לכל אחד

יַא (يا) היא מילת הפנייה, ובאה לפני שם או תואר כשקוראים למישהו: יַא בַּאבַּא, יַא מַאמַא, יַא חַבִּיבִּי. בעברית היא נשמעת קצת מוזרה; בערבית בלעדיה הפנייה נשמעת חתוכה.

שתי סיומות עושות את רוב העבודה. -ִי = "שלי": אֻחְ׳ת + י = אֻחְ׳תִי, בִּנְת + י = בִּנְתִי, עַםّ + י = עַמִّי. -ַכּ = "שלך": אֻחְ׳תַכּ, בִּנְתַכּ, עַמַّכּ. כשפונים לאישה, הסיומת מתרככת ל-ֶכּ: אֻחְ׳תֶכּ, בִּנְתֶכּ.

ואם נתקעתם: שׁוּ אִסְמַכּ? (מה שמך) ו-כִּיף חַאלַכּ? (מה שלומך) בנויים על אותה סיומת בדיוק. מי שלמד לשאול כִּיף חַאלַכּ כבר יודע להגיד "אחותך". והמילים האלה נשמעות הכי טוב מפי דובר: מי שרוצה לשמוע אותן ולא רק לקרוא, ימצא את המשפחה בשיעורים הראשונים של Yalla, עם מורה שמקריא כל מילה.

שאלות נפוצות

מילים להתחיל מהן

עוד מדריכים